רש"י על נדרים ס״ז

1 הפר האב - ביום שמעו:

2 ולא הפר הבעל - אלא שתק מעת לעת:

3 או הפר הבעל ולא הפר האב - דשתיקתו של זה מבטלת הפרתו של זה ואין צריך לומר היכא דקיים אחד מהן הנדר דהפרתו של זה אינה מועלת כלום:

4 גמ' היינו רישא - דכיון דקתני אביה ובעלה מפירין נדריה ל"ל למיתנא תו הפר הבעל ולא הפר האב היינו רישא דזה מעכב על זה:

5 מהו דתימא - דאי לאו דקתני הפר האב כו' הוה אמינא הא דקתני אביה ובעלה. מפירין נדריה משמע או אביה או בעלה זה בלא זה להכי קתני סיפא דתרוייהו מפירין ביחד:

6 ואין צוריך לומר שקיים אחד מהם ל"ל למיתני כלל - ממילא ידענא דלאו כלום הוא דהשתא הפר זה בלא זה כו':

7 כי איצטריכא ליה - למיתנא ואין צריך לומר שקיים אחד מהן:

8 כגון שהפר האחד מהן - הנדר ובא האחר וקיימו וחזר המקיים ונתחרט ממה שקיימו ונשאל לחכם על הקמתו בו ביום ששמע וקיים דאי הויא הקמה דלא מצי מתיר ליה חכם אינו יכול להפר תו ואי לא הויא הקמה דמתיר ליה חכם מצי להפר ולהכי איצטריך למיתני שקיים אחד מהן:

9 דמהו דתימא מאי דאוקים לאו קיום הוא - דהא עקריה בחרטתו והואיל דלאו קיום הוא הא דאיתשיל עליה כי הפר לה דמי ואינו צריך להפר יותר קמ"ל דלא הויא הפרה עד שיפרו שניהם בבת אחת שזה נמי יפר. ע"א מאי דאוקי הא עקריה ולאו קיום הוא דהא עקריה בחרטתו ומצי מיפר קמ"ל דלא הויא הפרה עד דמפירין שניהם בבת אחת ולא שיצטרכו להפר זה עם זה ממש בבת אחת אלא הכי בעי למימר כל שאילו רוצין יכולין להפר בבת אחת אף בזה אחר זה מפירין לאפוקי היכא דהפר א' וקיים אחד שאין המקיים יכול להפר בשעה שהפר זה עד שישאל על הקמתו דהא ליכא למימר דבבת אחת ממש בעינן דהא כתיב ביום שמעו דכל היום מותר להפר כדמפקינן לקמן:

10 אמר קרא אם היו תהיה לאיש - לעיל מהאי קרא כתיב כי הניא אביה אותה וכתיב ואם היו תהיה לאיש וי"ו מוסיף על ענין ראשון וכי היכי דאב מבטל נדרי בתו בזמן שהיא ברשותו ה"נ מבטל עם הבעל כל זמן שהיא ארוסה דעדיין היא ברשותו:

11 מכאן לנערה כו': ואימא - הדין קרא אם היו תהיה בנשואה כתיב שהבעל מיפר לה ולא האב ולא מיירי בארוסה:

12 בנשואה לא מצית למימר דיהא קרא אחרינא כתיב - לנשואה ואם בית אישה נדרה:

13 ואימא תרווייהו - הני קראי מיירי בנשואה דבעל מיפר ואי אמרת תרי קראי בנשואה למה לי חד לומר לך שאין הבעל מיפר בקודמין. ואם היו תהיה לאיש אתי למילף שהבעל מיפר נדריה של נשואה ואם בית אישה נדרה משמע דאותן נדרים שנדרה בבית אישה מיפר בעלה אבל אם היו עליה נדרים קודם שנשאה כשהיתה ארוסה וכנסה לא מצי מיפר:

14 ולאו ממילא - דלעולם אם היו תהיה אתי לנערה המאורסה דאי כדקאמרת דתרוייהו בנשואה למה לי לא לכתוב אלא בית אישה לחודיה וממילא שמעת מינה דאינו מיפר בקודמין דמשמע אם בית אישה נדרה ולא מה שנדרה קודם לכן ואם היו תהיה למה לי שדייה לארוסה שהבעל והאב מפירין נדריה:

15 ואיבעית אימא - להכי לא מצית לאוקומא להאי קרא ואם היו תהיה אלא בארוסה דכתיב לשון הויה דמשמע קידושין כדאמרינן במסכת קידושין דף ה. ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה:

16 ואימא - להכי סמוך הכתוב כי הניא אביה אותה ואם היו תהיה לאיש לומר דאב מיפר לחודיה לבתו ארוסה בלא הארוס:

17 א"כ ואסרה איסר - דאתא לאשמועינן דאב מיפר בזמן שהיא ברשותיה שהיא נערה למה לי למכתב ממילא שמעינן דודאי מיפר דהשתא במקום ארוס שיש לו לארוס רשות בה האב מיפר לחודיה שלא במקום ארוס מיבעיא דאב מיפר לחודיה אלא ודאי להכי אתא קרא לומר דהאב מיפר עם הארוס:

18 ואימא אב ליבעי ארוס - שאינו יכול להפר בלא ארוס כדקאמרת אבל ארוס מיפר לחודיה בלא אב:

19 וכי תימא - אב דסמיך רחמנא לאם היו תהיה לו למה לי דדרשת לנערה דאביה ובעלה מפירין נדריה:

20 מיבעי ליה דאם הקים - שיש לו לאב בכך רשות בה דאם הקים נדריה אין הארוס יכול שוב להפר אבל בלא הקמת אב מיפר בעל לחודיה:

21 אט כן - דארוס לחודיה מיפר לא איצטריך לן קרא למימר דבעל מיפר נדרי אשתו דמק"ו הוא דנפקא מה אם בעודה ארוסה שרשות שניהן בה מצי למיפר ארוס לחודיה כשנשאת שאין לאב רשות בה מיבעיא דמיפר בעל לחודיה אלא מדאיצטריך קרא למכתב ואם בית אישה נדרה שמע מינה דארוס במקום אב אינו מיפר לחודיה:

22 ואימא - לעולם דארוס מיפר לחודיה ודקאמרת א"כ בית אישה נדרה למה לי לומר לך שאין הבעל מיפר בקודמין:

23 ומיניה - כלומר מיהא דאמרת דאיצטריך קרא להכי מיניה איכא למישמע נמי דלאו ארוס לחודיה מיפר דהשתא ומה בעל לאחר שנישאת לו אינו מיפר בקודמין במה שנדרה כשהיא ארוסה לו אינו יכול להפר עכשיו כשנכנסה כולה ברשותו:

24 ארוס מיפר בקודמין - בתמיה בזמן שהיא ארוסה ולא נכנסה ברשותו היכי מצי מיפר לחודיה בהני נדרים שנדרה כשהיתה ארוסה:

25 אלא לאו - האי דארוס מיפר:

26 משום שותפותיה דאב - דמיפר בהדיה אבל ארוס לחודיה ודאי לא מצי מיפר: